Max Umoritz (Part 2) - מקס ומוריץ (חלק ב’)

[פרק ד' - סיפור המורה]
הזוג הפרוע מפציץ את מורה הכפר האמיץ
אה... זה פרק טוב
אדם איננו בהמה - לכן ניתנה לו החכמה
אולם, חכמה לו לא ניתנה סתם כך, חינם, במתנה
קוצי, על כן, כל ילד וילדה לומדים היטב ובשקידה (לומדים היטב ובשקידה)
...קוצי, אל תפריע
לומדים היטב ובשקידה, משננים את התורה; חשבון, כתיבה, דברי שירה
?ומי מסביר לילדים ומדריכם בלימודים
?מי מחנכם אחד אחד
זה המורה המלומד -זה המורה המלומד, נכון מאוד קוצי

[בית ראשון]
מורה משכיל ומחונן היה בכפר, שמו יוחנן
אך מקס ומוריץ, כמובן, לא אהבו את יוחנן
?כי מי יותר מן הידידים, רוצה חופשה מלימודים
לכן, ישבו והרהרו - איך את חייו ימררו

ליוחנן המלומד היה תחביב אחד בלבד
בערב, עת הביתה שב, מקטרת לעשן אהב
היה יושב בכורסתו ואש מצית במקטרתו
נושף ענן עשן כחלחל ונח מיום מלא עמל

[מעבר]
יום אחד השובבים, אל החדר מתגנבים
במקטרת היפה, מטמינים אבק שריפה
חומר נפץ מסוכן, תחת הטבק הוטמן
אחת ושתיים וחסל, הם בורחים משם, חיש קל
יוחנן סוף סוף חזר, לא חושד בשום דבר
אש מצית במקטרתו ויושב בכורסתו

!טראח! בום! טראח
הקול פוצץ, משהו פה התפוצץ

[בית שני]
המורה עוד באוויר וראשו נתקל בקיר
השולחן אל על פרח, הקומקום נפל, נשפך
והחדר התערטל בענן עשן אפל

התפזר קצת העשן, התאושש קצת יוחנן
ובנפש רצוצה, קם אחר הפצצה
שיערו נחרך, הקריח, לחייו כוסו בפיח
פיו, מצחו, ידיו, כולם היו שחורים כמו פחם

[בית שלישי]
?יוחנן מיד חשב "אויה! מה יהיה עכשיו
"?מי יסביר לילדים וידריכם בלימודים
אך הזמן רופא גדול, הוא עוד יתקן הכול

המקטרת, היא, רק היא נהפכה לשבר כלי
?לא תצלח עוד המקטרת, מהיכן אקח אחרת
ולאור הסוף המר, פרק רביעי נגמר (פרק רביעי נגמר)
(פרק רביעי נגמר)

[פרק ה' - סיפור הדוד]
"לכל ילד יש קרוב שנקרא "הדוד הטוב
דוד כזה, חביב, נחמד, אוהבים כל בן ובת
הוא שותף משחקים, הוא מציע ממתקים
שוקולד וסוכריות, הוא מספר מעשיות
דוד יוסף היה מן דוד טוב, נחמד, אהוב מאוד
הילדים את דוד יוסף אהבו מעומק לב
אך למקס ומוריץ אין שום כבוד לדוד זקן
והשניים כמובן, בחרו בו לקורבן

[פתיחה]
בין עלים וענפים, יש שרצים לאלפים
חיפושיות, וחרקים ונמלים ומקקים
מקס ומוריץ, בין עצים, מלקטים את השרצים
את יבול החרקים, הם אוספים בשקיקים
כל שקיק הוסתר היטב במיטה של דוד יוסף
דוד יוסף לישון אהב, במיטה הקדים לשכב
לראשו חבש מצנפת, השמיכה אותו עוטפת
התכסה, עיניו עצם, עוד דקה והוא נרדם

[בית ראשון]
אך, פתאום על רגל שמאל, משהו התחיל לזחול
רגע קט עוד לא חלף, והנה דגדוג באף
"?אחח", קפץ יוסף, "לעזאזל! מה במיטתי זוחל"
מה במיטתי זוחל?" שמיכה זרק, ניצב אכן"
הדליק פנס והתבונן

[מעבר]
עיניו כמעט מלאו דמעות, על השמיכה חיפושיות
על הסדין צבא נמלים ומקקים שם מטיילים
אך דוד יוסף כלל לא נבהל, בשתי ידיו חטף סנדל
היכה במרץ בלי לחמול, גם על ימין, גם על שמאל

[בית שני]
קשה הייתה המלחמה, עם אור הבוקר הסתיימה
הדוד יוסף המנצח שכב לישון בלב שמח

[סיום]
בעייפות, עיניו עצם
ופרק חמישי, פה תם

קשה הייתה המלחמה, עם אור הבוקר הסתיימה
הדוד יוסף המנצח שכב לישון בלב שמח

[פרק ו' - סיפור האופה]
מקס ומוריץ בתנור, מצבם הוא די חמור

[פתיחה]
הנה באים ימי החג והאופה מראש דאג
הכין עוגות, וממתקים, לחמניות עם צימוקים
דובשניות ותופינים וכעכים מצוינים
הנה באים ימי החג

[בית ראשון]
מקס ומוריץ, כידוע, טעמם אינו גרוע
הם חיברו אז תחבולות, איך יגיעו לחלון
האופה אינו נבהל, הוא את הדלתות נעל
אך הזוג בדק השטח, גם הארובה היא פתח

[בית שני]
נפלו החברים ומפיח הם שחורים
אז צנחו במכוון אל הקמח הלבן
לבנים, שניהם הולכים אל מדף הכעכים
להגיע מנסים, על כיסא הם מטפסים
הכיסא נשבר וטראח! שוב נופלים שניהם בפח
והפח איננו ריק, הוא מלא כולו בצק

[בית שלישי]
[?] הם נראים די מצחיקים, הילדים
האופה חזר, נכנס, את השניים הוא תפס
למלאכה ניגש ישר, לש כיכר ועוד כיכר

[בית רביעי]
ועכשיו [?] כיכרות אל התנור
למקס ומוריץ חם כעת כי התנור כולו לוהט
אך סוף סוף עבר הזמן, והלחם כבר מוכן
"האופה חשב "גמרנו, מן הזוג הזה נפטרנו
אך טעֹה טעה גם הוא, מקס ומוריץ כרסמו
כעכבר עכלו לחמם, וברחו בכל כוחם

[בית חמישי]
ובכך לא הסתפקו, לאופה עוד צחקו
[?] שניהם קוראים [?]
ובעוד שניהם בורחים, חיש קל, הפרק השישי חוסל

[פרק ז' - סיפור האיכר]
השקים החתוכים וסופם של פרחחים
?מה הטמינו בשקים
מקס ומוריץ זאת בודקים, וחותכים בשק חתך
למה? ככה זה, סתם כך

[בית ראשון]
השקים מלאים דגן, האיכר שמו יונתן
העמיד אותם הכן למשלוח לטוחן
יונתן אותם לוקח על גבו בלב שמח
"אך פתאום הוא מבולבל, "מה קרה? אוי, השק כה קל

[בית שני]
הוא מביט אחור בזעם, לא, הוא לא ישתוק הפעם
זה שאת השק חתך ואת החיטה שפך
הוא הפעם ישלם ועונשו יהיה שלם

[פזמון]
"הא, תפסתי את הצמד"
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

הא, תפסתי את הצמד
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

[בית שלישי]
לא אתן לכם יותר את חיינו למרר
יונתן פותח שק, שק חדש, שלם, חזק
ומכניס בו את השניים, מן הראש עד לרגליים

[בית רביעי]
בעוד רגע, פי השק כבר קשור ומהודק
והזוג המסוכן לא יוכל לצאת מכאן
לא יוכל עוד לקלל, באחרים להתעלל
את מישהו לשים לצחוק ולעבור כל גבול וחוק

[פזמון]
"הא, תפסתי את הצמד"
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

הא, תפסתי את הצמד
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

הא, תפסתי את הצמד
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

הא, תפסתי את הצמד
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

[אפילוג]
?סוף דבר, הכול עבר. מה אומרים על כך בכפר
כשנודע על כך בכפר, לא סבר בו אבל מר
דודה סימה נזכרה בעופות בחצרה ואמרה הענייה
"כל גנב - סופו תלייה"
ומר תיש היקר נאנח וכך אמר
האוהב לגרור עלבון, יתחרט בסוף חשבון" (המורה הוא יוחנן...)"
זה לקח מצוין" (האופה הוסיף-)"
"מובן, זה סופו של לקקן"
גם הדוד הטוב יוסף לשיחה פה הצטרף
"זה קיצם של שני שקצים העושים מעשי שרצים"
יונתן, הוא האיכר, כך סיכם
"והעיקר, אם זרעת זרע סבל, בסופך תקצור רק אבל"

הא, תפסתי את הצמד
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

הא, תפסתי את הצמד
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ

הא, תפסתי את הצמד
מקס ומוריץ, בני החמד
מקס ומוריץ, מקס ומוריץ