Max Umoritz (Part 1) - מקס ומוריץ (חלק א’)

[פרולוג]
מקס -ומוריץ
מיליוני ילדים בעולם נהנים מאותם תעלולים שונים ומשונים
של מקס ומוריץ פורעי החוק
שומעים, נהנים ופורצים בצחוק
גם אתם תצחקו מאותו תעלול, בו השנים חיסלו יום אחד את הלול
תשמעו מה עשו לאותו החייט שקפץ וטבע בתוך נחל, כמעט
ואיך שהצמד זמם להפציץ את בית המורה הכפרי האמיץ
ואיך שהרגיזו בכפר כל אדם ומדוע הדוד במיטה לא נרדם
ואיך שהשניים גונבים כעכים ואיך הם באים ופוגעים ובורחים
ושמעו גם איך באו בסוף על עונשם ולכן לא כדאי שתלכו בדרכם
הכירו את זוג הילדים שממנו כולם פוחדים

[בית ראשון]
?מי לא שמע, מי לא שמע עוד על היום
על מקס ומוריץ - זוג איום
שני ילדים, שני ידידים, אינם קוראים, אינם לומדים
אבל תמיד הם מוכנים לגנוב דבר מה מן השכנים

[בית שני]
באחרים להתעלל ולקלקל ולקלל
את מישהו לשים לצחוק ולעבור כל גבול וחוק
כשנראה הצמד יחד, כל הכפר נתקף בפחד
"אך בסוף אמרו הכול, "לא רוצים יותר לסבול

[סולו חליל]

[בית שלישי]
?מי לא שמע, מי לא שמע עוד על היום
על מקס ומוריץ - זוג איום
שני ילדים, שני ידידים, אינם קוראים, אינם לומדים
אבל תמיד הם מוכנים לגנוב דבר מה מן השכנים

[בית רביעי]
באחרים להתעלל ולקלקל ולקלל
את מישהו לשים לצחוק ולעבור כל גבול וחוק
כשנראה הצמד יחד, כל הכפר נתקף בפחד
"אך בסוף אמרו הכול, "לא רוצים יותר לסבול

[מעבר]
לכן היה סופם סוף מר
עליו בסוף עוד יסופר

[פרק א' - סיפור הלול]
?מה קל יותר וטוב יותר מלול עופות שבחצר"
ראשית, תמיד אתה יכול ביצה בבוקר לאכול
שנית, בשעת רצון, אפשר במחבת לצלות בשר
שלישית, ישנן נוצות רכות אותן שמים בתוך כסתות
"וממלאים בהם כרים! לימי החורף הקרים
כזאת חשבה לה דוד סימה ולול בחצרה הקימה
היא גידלה תרנגולות שלוש ותרנגול גאה בראש
מקס ומוריץ, זה הצמד, רק ראו את לול החמד
חיש חשבו על תעלול לחיסול דרי הלול
הם חלה טרייה לקחו, לארבע פרוסות חתכו
בחוטים קשרו מהר והניחו בחצר

[בית ראשון]
בוקר בא, התרנגול החצר, מצא הכול
קוקוריקו", הוא קירקר, בוא נא לאכול מהר"
בדיוק ארבע מנות, מזינות, מצוינות
אך אויה, האוכל תם ועכשיו קשורים כולם

[בית שני]
הם קשורים מקרקרים, מנתרים ומפרפרים
בכנף מנפנפים, באוויר מעופפים
וניסו עלי כנף עד שבאו אל ענף
החוטים בו התפתלו, העופות עליו נתלו

[פזמון]
כך, אבוי, הגיע סוף
סוף ארבעת בני העוף
כך, אבוי, הגיע סוף
סוף ארבעת בני העוף

[מעבר]
דוד סימה במיטה, טרם קמה משנתה
אך לשם הקריאות, רצה ויצאה לראות
היא הביטה, נבהלה, על ענף תלוי לולה
אבוי! אבוי! כל עופותיי, כל תקוותיי"
ח-ח-חלומותיי, הכול נשבר והתפוצץ
"הכול תלוי פה על העץ
אך מה יועיל הבכי המר? לקחה סכין בלב נשבר
לא תחיה את מי שמת, תכין לה לפחות כעת
בשר עוף צלוי לשולחנה, כך חשבה המסכנה
ובעוד ליבה עליה מר, הפרק הראשון נגמר

[פרק ב' - סיפור האלמנה]

[בית ראשון]
דודה סימה אז פנתה למטבח שבביתה
כי חשבה בעת צרה, "מה שכבר קרה, קרה" (מה שכבר קרה, קרה)
"לשנות הן לא אוכל" (לשנות הן לא אוכל), "ארוחה טובה אוכל"
לפחות ימתיק הצלי את בכיי ואת סבלי" (ארוחה טובה אוכל)"

[בית שני]
לפחות ימתיק הצלי את בכיי ואת סבלי
אד ניחוח משובח, חיש מילא את המטבח
והדודה במנוחה, את הארוחה ערכה

[בית שלישי]
היא חשבה "מה עוד נחוץ לצלי?" (מה עוד נחוץ לצלי)
קצת כרוב חמוץ" (קצת כרוב חמוץ)"
למרתף ארד, אביא" (למרתף ארד, אביא)"
כרוב חמוץ כלבבי" (כרוב חמוץ כלבבי)"

[מעבר]
מקס ומוריץ בינתיים, כבר ראו את הכיריים
וריחו של צלי טעים בא באף השובבים
הם טיפסו על גג הבית, בידם חכה של דיג
והוציאו בה מיד, העופות אחד אחד
כך ירדו מן הסולם ואיתם נשאו שללם

[בית רביעי]
סימה אז חזרה למעלה, לא הבינה מה קרה לה
ודמעות לה בעיניים, אין צלי על הכיריים
!מיהו, מיהו הגנב? בוודאי זה הכלבלב
מוקי, מה עשית לי? ("מה עשית לי?")
צלי רצית? דווקא צלי? ("צלי רצית? דווקא צלי?")

[בית חמישי]
דודה סימה הכועסת, אז בכף של עץ תופסת
ומכה בזעם רשע, את כלבה החף מפשע
את הכלב, ביש מזל, על זלילה שלא זלל
מוקי, מה עשית לי? ("מוקי, מה עשית לי?")
צלי רצית? דווקא צלי? ("צלי רצית? דווקא צלי?")

?מוקי, מה עשית לי? צלי רצית? דווקה צלי
?מוקי, מה עשית לי
?צלי רצית? דווקה צלי
?מוקי, מה עשית לי
?מוקי, מה עשית לי
?מוקי, מה עשית לי

[מעבר]
בינתיים, מקס ומוריץ התפטמו בכל המרץ
את ביטנם מילאו עד תום, עד שלא נשאר מקום
ועם כרס מנופחת, הם שכבו לישון בנחת
ובעוד הם ישנים, תם הפרק השני

[פרק ג' - סיפור החייט]
מר תיש כועס וקופץ ולבסוף מתגהץ במגהץ

היה בכפר חייט אחד, אדם הגון וגם נכבד
החייט, אדם יקר אבל יש לו שם מוזר
שמו "מר תיש", משום מה
משפחתו נושאת את שמה שבעה דורות ללא היסוס
וגאה על הייחוס
הוא תפר שמלות יפות, ומעילים וחליפות
ועשה גם תיקונים לגדולים ולקטנים
השם "מר תיש", יש לומר, הצחיק את כל ילדי הכפר
אבל מר תיש לא ישלים אם בכבודו מזלזלים
"כשרק שמע פרחח צועק "תיש, תיש, מק-מק-מק
מיד הסמיק והאדים, רתח כסיר מלא אדים
צעק, רדף, היכה, כעס ואוי לילד אם נתפס
מקס ומוריץ, זוג עליז לא רצה סתם להרגיז
!כי להרגיז זה לא מספיק, הם מתכוונים גם להזיק

[בית ראשון]
מול ביתו של החייט השתפך לו נחל קט
ועליו למעבר, גשר עץ קטן וצר
מקס ומוריץ מיהרו, במסור חריץ ניסרו
בין שיחים מצאו מסתור ופתחו בשיר מזמור

[פזמון]
תיש, תיש עם זקן! מק-מק-מק, מק-מק-מק"
תיש, תיש עם זקן! אנחנו כאן
תיש, תיש עם זקן! מק-מק-מק, מק-מק-מק
"תיש, תיש עם זקן! אנחנו כאן

[בית שני]
תיש ממקומו קפץ, [?] החוצה רץ
ובידו סרגל של עץ, הוא ישים ללעג קץ
הוא אינו חושב לשתוק כשעושים אותו לצחוק
אך אבוי, כשרק עבר על הגשר המנוסר

[גשר]
טראח! העץ נשבר לשניים
תיש התמוטט למים
מקס ומוריץ צוהלים
מרקדים, משתוללים

[פזמון]
מק-מק-מק, נפל התיש"
מק-מק-מק, יצא לשיט
מק-מק-מק, נפל התיש
"מק-מק-מק, יצא לשיט

[מעבר]
מר תיש האומלל, במצולה כמעט צלל
מן המים העזים הצילוהו ברווזים
הם הושיטו לו רגליים ומשוהו מן המים
רטובים כל בגדיו, כל גופו עליו יכאב
המותנים, הגרון, ובגב, השיגרון
אפצ'י! אין ספק שהצטנן, כה סובל הוא המסכן
לתנור עלה, ישב לרפא את מכאוביו
אך אשתו החרוצה, חיש מהר מצאה עצה
את מר תיש היא שיטחה ומגהץ גדול לקחה
גיהצה במרץ רב עד גירשה את כאביו
ובלהט המגהץ, בא לפרק ג' קץ