Ish Eino Melin Al Tavshila Shel HaDucasit - איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית

[פתיח]
איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית

['בית א]
איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית
הרוזן מספר, "היא עבדה על זה כל יום היום ויום האתמול
פרסה את הצלי המובחר שהאומנת קצבה
"אפילו את הלחם היא אפתה בעצמה

['בית ב]
איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית
סביב השולחן, גדושי צלחות, הריח בסדר, הטעם פחות
מוסיפים קצת מלח, קצת פלפל, הרבה אהבה
ושוטפים הכל עם כוס מים אל הקיבה

['בית ג]
איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית
היא עוד לא מתיישבת, עסוקה במטבח, מורה למשרתת ככה וכך
דואגת מאד שלאיש שום דבר לא יחסר
ותיכף גם היא מצטרפת אל שוק הבשר

[פזמון]
הערב יורד, הלילה מחשיך
קערות החרס גדושות בתבשיל
ברור לכולנו - יבוא רגע בו נישאל
אחד קם לסבון, אחר לטלפן
אחרת יוצאת רגע כדי לעשן
פתאום זה רק הרוזן ואני, והאל

['בית ד]
איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית
(ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם)
מחליפים מבטים להבין איך ומה, למצוא צרת רבים לחצי נחמה
מדברים על השלג, על הכדור, על החדשות
כל דבר רק לא להסתבך בלשון

['בית ה]
איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית
כל אחד נוקט בשיטה משלו - מי בבליעה פחדנית בלי ללעוס
מי חותכת הכל לקטן-קטן והרבה
מי מגניב חתיכה לחתולה בהיחבא

['בית ו]
איש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית
היא נכנסת קורנת ועוד לא רואה שמשהו בחדר לא כשורה
הרוזן מוזג לה נתח נדיב וגבה קומה
ואת הלחם שהיא אפתה בעצמה

[פזמון]
והערב יורד והלילה מחשיך
קערות החרס גדושות בתבשיל
ברור לכולנו - יבוא רגע בו נישאל
אחד קם לסבון, אחר לטלפן
אחרת יוצאת רגע כדי לעשן
פתאום זה רק הרוזן ואני, והאל

[מעבר]

[פזמון]
והערב יורד והלילה מחשיך
קערות החרס גדושות בתבשיל
ברור לכולנו - יבוא רגע בו נישאל
נזל הסבון, נטרק המטלפן
האחרת חוזרת, סיימה לעשן
כולם ישובים סביב השולחן, עם האל

[סגיר]
ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית
מקרבת לאט את המזלג העמוס, זוגות העיניים בחוסר נימוס
בוהות בפניה, גוועות לאיזו בשורה
"היא טועמת ואומרת, "אוי, זה איום ונורא