Zman Vemakom - זמן ומקום

[וורס 1]
אני זוכר איך הכל התחיל, תמונות מאלבומים ישנים
הבית הישן, צלצולי פעמונים
בין פג'ה לתקומה, פתח תקווה ותיקים
משוגע על סוס ועגלה מוכר אבטיחים
מסתכל אל השמיים
מרגיש שזה היה לפני יומיים
ועבר כמו שעתיים
ביום הראשון של הקיץ דוך לבריכה קופצים ראש למים
ילדים רוכבים על אופניים
אהבה, אוויר הרים צלול כיין
אוכל חם מונח על הכיריים
משפחה מושלמת, זה זכרון
אותם זמנים הכל היה שונה, אבל הרגיש כל כך נכון
כל הסיפור הזה מזמן מאחוריי
זוכר בקרים של חורף, נושם אוויר קר, מרגיש חי
שלווה ומנוחה
גשם שירד היה ברכה, והדלת תמיד פתוחה
וזה לא שלא טוב עכשיו
פשוט מנחם אותי לדעת שכל הזיכרונות לא לשווא
לכל דבר יש זמן ומקום
רק חבל שאני לא שם היום

[פזמון + סקראצ'ים]
קפוצ'ונים על הראש סוחבים חיים על הכתפיים

[וורס 2]
מרגיש כמו ימים ימימה
כל העולם קרס עלינו בשנייה שאיבדנו את אמא
ואחותי הגדולה עד היום מחפשת את עצמה
קשורה לסבתא, אולי רואה את אמא בדמותה
אני לא מבין גדול עדיין
ואני ממש לא מסכן אבל חוויתי על בשרי דבר או שניים
יש אנשים רואים שחור לבן, אני רואה אפור
ומרוב כאב כבר לא רוצה לזכור
כלום, מרגיש כמו בעל מום
בתור ילד הייתי בוכה כל לילה, היום אני לא בוכה מכלום
ואבא נשאר אותו דבר, אחד שלא נשאר חייב
חי עם לב שבור כי הוא איבד את אהבת חייו
אי אפשר למחוק ת'זכרונות
עכשיו מבין למה סבתא לא נרדמת בלילות
נזכרת בתקופת המחנות, סיוטי בלהות
איך הלכו אחים ואחיות
זה לא הוגן, וככה זה לא עסק
אבא אחרי ניתוח לב קורע ת'תחת בשביל להביא הביתה כסף
זה לא אמור להיות ככה, איזה סרט
הכל היה אמור להיות אחרת, שגרה חוזרת
בעתיד יהיה יותר טוב בטוח
יותר רגוע, הכל יהיה פחות מתוח
תוהים מתי גם לנו יהיה קצת זמן לנוח
והחיים עפים כמו עלים ברוח

[פזמון + סקראצ'ים]
קפוצ'ונים על הראש סוחבים חיים על הכתפיים

[וורס 3]
ועם הזמן הכל משתנה, גם השברים
ראיתי אחים ובני דודים הופכים להיות זרים גמורים
לכל אחד אמת שונה, מיליון פנים
ראיתי מה הזקנה עשתה לסבא וסבתא לאורך השנים
וסבא שלי הוא מזמנים ישנים
היה קצין משטרה בתקופות תמימות של מוסר וערכים
תמיד כיבד את האישה, דאג לפרנס ת'ילדים
לא שיקר בחיים, לא רימה אנשים
בנאדם קשה, שלרגע לא מסוגל לשבת
ולפעמים נראה לי שכל מה שהוא צריך זה אוזן קשבת
כי אף אחד לא יודע מה הוא עבר, ומה מחכה מחר
אי אפשר לתקן את טעויות עבר
וזה רק מכעיס אותו עוד יותר
מאז שחיימ'קה נפטר הוא הרגיש שאין לו בשביל מה לחיות יותר
כי לקחו לו את הבן הכי אהוב
זה לא בושה שזה אמת, אבל עצוב
אני יודע מה זה להרגיש כמו סתם עוד אחד
להיות מוקף באנשים ולהרגיש לבד
והחיים ממשיכים, גם הסיפור
ואין לו סוף עצוב, כי הסוף עוד לא גמור
אין טעם להתעכב על העבר, זו הוכחה
החיים מורכבים מרגעי עצב ושמחה
אז המשכנו את חיים בתקווה להשגחה
בידיעה שאין דבר יותר יקר ממשפחה