Waltz Im Sha’anan - ואלס עם שאנן

מי שהיה קרבי בניינטיז יכול בקלות לספר
כמה חרה הוא אכל בעזה לי יש גם סיפור אחר
סיפור שעוד לא סיפרתי ושנים שהוא איתי
חנוק אצלי בין אלף זכרונות וסיוטים
על אבנים בקבוקים קרשים ואני גם זוכר
איך הפילו עלינו פעם מגג בניין מקרר
הוא נפל בחבטה פחות ממטר מאחוריי
בלעתי רוק המשכתי במשימה שלא זכור לי מהי
אולי הוצאנו חשוד מהבית בדמי הליל
אזיקון על הידיים פלנליט על העיניים
בצדק או בטעות כי היה שם הכל מהכל
הצלחות ואסונות סלט אחד גדול
אולי היינו בדרכנו להשכיב מארב מול המסגד
שוכבים מול הכניסה מנסים לסתום את האף
לנשום בלי להריח לא להכניס את הסריחה
לא לראות עכברושים 60 סנטים הולכים עליך
ואסור ך לזוז אסור ך למצמץ
המדים נדבקים אסור ך לגרבץ
רק לקוות שהשחר כבר יפציע אל על
ותוכל לחמוק בחסותו ישר למאהל
פחד ותיעוב בכל סימטא
למוד אלימות אכול שנאה
כמה שיט אכלנו בכפית שתינו בקשית
מתוך פחית של התחתית של התחתית
אשנב פנימי נפתח וזיכרון מתחיל לזרום
זה היה מזמן כל כך ולא הולך לשומקום
קבור בתוך הנשמה עד שמתפרץ פתאום
מכאב לאנחה לטקסט ואז למיקרופון
בן חמש נהרג מכדור שאמור היה להיות לרגליים
המגד אוכל אבן בפה ועפות לו שבע שיניים
חייל איבד את זה והוריד למישהו קסדה לקודקוד
ממ הודח כי שכח מק בבגאז׳ של פיז׳ו
משאטי לשייח׳ רדואן ועד שכונת רימל
מואזינים שזיהיתי לפי הפיץ׳ והסטייל
מפחד בלי הפסקה ומשחק אותה לא נבהל
מרודף לנרדף לרדוף במעגל
וככה יום יום שעה שעה דקה דקה
שיגרת אלימות שלעולם לא מפסיקה
אבל ראיתם על זה סרטים וקראתם על זה ספרים
והבטחתי לכם סיפור שאתם לא מכירים

אחד בנובמבר 91 מדריד בירת ספרד
מנהיגים ערבים ויהודים לראשונה סביב שולחן אחד
אופטימיות בלתי נתפסת אנשים מתחילים לדמיין
אופק אחר לאיזור הזה אופק לא מדמם
ואנחנו תקועים בעזה בוהים בתלפזיון
שהייתה שחור לבן לפחות אצלי בזיכרון
עד שהגיעה השעה שבה יצאנו לפטרול
מחסנית בהכנס אפוד ואז הלם אחד גדול
כי אותם הרחובות של הפגנות ומעצרים
התמלאו פתאום קריאות שמחה וים של חוגגים
אותן הידיים שרגמו אותנו באבנים
השליכו הפעם אורז ממתקים וענפי זיתים

נחלאים במדים ברחוב הראשי בתוך המון מריע
לא ידענו מה לחשוב לא רצינו להפריע
אבל זה קרה ואני הייתי שם ברגע שבו נשלח מסר חד וברור
שאף פעם לא הגיע
אחרי שנים של וויד ואלכוהול ובהתחשב בגיל
כבר לא הייתי משוכנע שהסיפור הזה פור ריל
לא ידעתי להגיד אם הכל קרה בכלל
עד שהוזמנתי להופעה מול פורום קציני מטכל
סיפרתי את מה שזכור לי וביקשתי להבין
אם מישהו מהקודקודים מולי עבר דברים דומים
התברר שלא רק בעזה אלא בכל רחבי השטחים
פלסטינים ביום הזה כיתתו ת׳חרב לאיתים
הכמיהה לשלום שהייתה פה לא הייתה רשומה רק עלינו בטאבו
כמו דלי שתקווה שהתה בו עד שרגל גסה בעטה בו
זה קרה רק פעם אחת ומאז זה לא קורה
ויש פה מה ללמוד מלא אבל אף אחד לא רוצה
בסוף המפגש סיימתי ת׳בירה בחדר האומנים
יצאתי ופתאום הרמטכל עומד מולי
אולי תכתוב על זה שיר אמר - זה ואלס עם שאנן
אז הנה, השיר כאן