Sihot Nefesh - שיחות נפש

[חלק א׳]

[פתיח]
(איך מסתדר ילד קצת שונה, אולי טרחן שמדבר אחרת ומתעניין בנושאים לא מקובלים, הוא כנראה לא כל כך מסתדר)

[בית א׳]
מתוקה כמו ליקריץ או מישמיש או ליצ׳י
הייתי עמוק בביט, מקשיב לפעמים לליונל ריצ׳י
כשהיא נכנסת למגרש כל הקהל נכנס לדיכי או ריגשי
השדרן רומז נשבר שיא אולימפי
אתה אף פעם לא לבד
גם כשלא ברור בדיוק מאיפה או לאן
זה כבר יותר מדי זמן שאתה חוזר לשם
מסתבך עם עצמך יותר מדי, זה לא כדאי
בשעות הפנאי, זמן לעשות חשבון נפש
רצף מחשבות כשאתה יושב לצייר בחדר
בין אם אתה מלך או אפס, זה בסדר
יותר מדי שנים של בעיות ריכוז וקשב
הרבה יותר מדי שנים של שיחות בלי סוף
אף אחד לא רוצה להיות דומה ל־ או כמו
זה סיפור בלי מבוא, אמרו לפניי הכל
זמן טוב לעצום עיניים ולנשום

[חלק ב׳]

[פתיח]
ליל ווקס
(כמה אנשים יכולים להעיד על עצמם שהם ידעו כבר בגיל חמש במה הם יעסקו בעתיד)

[בית ב׳]
נעזר בעפרונות ובעטים ובשני ג׳י
מה קורה אצלי, אני לא מבין וזה מעצבן כי
חיים בשקר, לא בשקט, הרגש ממאה לאפס
בעצם תגיד כבר מה משנה המזג
של האוויר, אני תמיד נשאר אדיש
מקליט בקליקה של השיט הותיק וזה תמיד מרגיש אדיר
הם לא יודעים מה להגיב, כשאני מסיים הוא רק מתחיל
אני תמיד שם את השם שלי על הקיר
מוזג לי תה מהקרף, פורש כנף ועף כך
מוצא את הזמן לזרוק מילה גם על הדף
הכל מתחיל מגרם ונגמר כל כך קר
כשזה גס ההבדל כבר לא דק, הכל נסדק
זוכר ימים, היה שמח, שהיינו אז בקטע
יורה מילים כמו ברטה, החיים הם כמו טברנה
מקליט את זה גם על קסטה וקורא לכולם הנה
מלא קולות ברקע, באטמוספרה
מי חבר ומי אח, זמן להבין גם מי סתם
פקה פקה, ככה קם עזב, הלך ולא בא
כשהיה בזה צורך, אם זה העומס או הכובד
תקופות שלמות של יובש, אני כבר עוד שנייה על קלונקס
כשגם הזמן לא מרפא אני מוצא את עצמי מדבר על זה הרבה בערפל
לא מצפה, רק מרחף וזה מטשטש
זה בא לי בעל פה, וואלק, אף פעם לא קשה

[פזמון]
כי גם העצב זה רגש, הכל חלק מהשלם
אני מבין שגם סבל, הכל חלק
שחור כמו זפת, אומר סעמק
ממאה לאפס, ממשיך את הרצף, הכל חלק
כי גם העצב זה רגש, הכל חלק מהשלם
אני מבין שגם סבל, הכל חלק
שחור כמו זפת, אומר סעמק
ממאה לאפס, ממשיך את הרצף, הכל חלק

[סגיר]
(היו גם תקופות של דיכאון וחוסר אונים ורק בשנים האחרונות הוא מרשה לעצמו להכניס את האושר פנימה)

[חלק ג׳]

[בית ג׳]
קודם מגיע ברק ואחריו הרעם
מה שעכשיו, עכשיו, מה שפעם, פעם
למה, ככה סתם, שם את המשקל שם
ואגב, נמאס כבר להרגיש כמו מטומטם גם
מתפלאים כשנחצים קווים ואף אחד לא יבין
עוצמת התגובה שקולה לעוצמת הכאבים
עמוק בפנים, התמודדות עם טראומות של שנים
גם כשזה לא מתאים דוחפים לילד ריטלין
ויש כל מיני דרכים להעביר מסרים, דרך ארץ, ערכים
אבא, אמא, בית, שלושה אחים
כולם מקווים תמיד לזמנים יותר שמחים
כמו השנייה הראשונה שאחרי ההרדמה
ריח של גשם כשפוגש את האדמה
מה כבר ביקשתי אולי קצת נחמה
שטרות מתחת לבלטות, שקט לנשמה
הצטברות של חרדות וגם פחד מדחייה
כמו דמעות, זיעה ודם בתוך בריכת שחייה
אוקיי, יותר מלוחות ממלחייה
ואז מוצא את עצמי עמוק בקרקעית כמו קונכייה
מעדיף, אם לומר את האמת, כבר לא לקום
תחושת חוסר אונים וחמלה מול היקום
רגע, אני לא מבין, מה, הכל יצא עקום
טוטאל לוס מוחלט, לא יעזור פה שום שיקום
ובחוץ יורד הגשם ועל הלב שלי יש כתם
כבר לא מופתע, אני לא בהלם
כשהתחושות כל כך קשות כבר אין סיבה לחפש להן שם
אין, בכלל, זאת חוויה חוץ גופנית
מתוקה כמו דובשנית שלא תמצא בשום תבנית
ושוב מקליט את המילים, מרגיש את הרוח על העורף
וחבר אומר, עכשיו זה זמן של חורף

[סגיר]
(והתקוממתי, חיפשתי איזו דרך, ולא הייתה דרך, במילים, עם השנים למדתי להבין את החשיבות של מה שהיה שם, החום, הכנות, להיות בן אדם, הם דברים ש־)

[חלק ד׳]

[פזמון]
רק לנחות, לא ליפול
רק לנחות, לא ליפול

[בית ד׳]
שמע שנייה מילה מאיזה מישהו שהיה שם
בדיעבד, רק אהלן־אהלן, בדרך אגב
כשמזדמן או כשיוצא, עכשיו שם, ספוג בגשם וזיכרונות
נזכר בפעם, היו זמנים, הכל היה יותר פשוט
מבול של רגש שעושה אותי עצוב, שוב
מפרק ואז מרכיב את הפאזל
אם אין לכם אותה האמא אז אתה לא אח של
גם לא בן דוד וגם לא גיס
לא צריך להיות גאון בשביל לקרוא מה על הקיר
זה העתיד שיכול להעציב ואז הג׳ין
והרום והאניס אותי מרדים, אני מבין
זה מדרון די חלקלק, בני אדם נוטים להפוך הכל לקר
ואיך שכך עובר הזמן, באותו מקום תמיד אני נשאר

[פזמון]
רק לנחות, לא ליפול
רק לנחות, לא ליפול
לא ליפול, לא

[בית ה׳]
תמיד נחמד לחלום על טריקים שרוצה לנחות
לפחות בחלום הכל ורוד
אין סוף להשראה ולספוטים, שלשחוט זה ברגיל
ולהנות חשוב מכל, זה לא נתפס בעדשה
כל כך הרבה מילים שזה מרגיש כמו הרצאה
הצגה או רמה גבוהה, הם אומרים בהתחלה
כשזה נגמר כולם בורחים בבהלה
אני מחפש אבל לא בטוח מה, כמו בנטפליקס
כשאחרים מחפשים אותי כאילו הייתי אפי
לפעמים זה מתחמם כמו דרבי בטדי
אבל כבר הכל מרגיש כל כך גנרי
הם אומרים, אל תהיה איטי, אני רציני
הם אומרים, כל מה שעושה לא לגילי
כשלבד, הם אף פעם לא איתי, זה כבר אישי
עכשיו לחלק הפלילי

[חלק ה׳]

[פתיח]
(אני אחראי, אחי)
(תן, תן עוד אחד ונלך)
(אין, לא נותן לך פה אחי)
(אין קיר שאי אפשר לרדת, להשאיר טריק פתוח זה לא בריא)
(זה הזמן, חברים, לקחת את הרגליים ולעוף)

[פזמון]
אווירה של אצטדיון לפני הדרבי, קולט כבר בשמיים אבוקות
המצב הופך פתאום ללא קונקרטי, העיניים נהפכו לאדומות

[בית ו׳]
החיים זה לא תותי פרוטי, אין זמן לפוצי מוצי
ברור שלא כל יום פורים אז שם את האוסי
נהדר כמו קוקי, סאן ז׳ק או מולים, עיוני
זורם כמו בורי אבל מטוגן כמו חלומי
טובי ונרגילה ביציאה, אח שלי מחפש להתארגן
נסענו לקלקיליה ולטירה, יש מספר ואף אחד לא זוכר את השם
הזוי כמו מסיבה של טבע, שפע של קססה
מאפס למאה גם כשהמוסיקה כבר מתה
הגענו, באנו הנה ובכלל כבר אין את הקטע
כשיש בך את הרשע אז קשה למצוא את האמצע
תל אביב מרכז על הכוונת, אף אחד לא רוצה להתקרב
הרבה מאוד דיבורים ברשת, הלילה זה הולך להישרף
להישרף כמו דגל, סעחתק על אמת
כמו רגש ישן שלא מתנוון, אין נתק, זה בעצם שורף
ורטט עמוק בתוך הנפש, איך שלא תפרק את זה, זה תמיד נגמר בשקט
עשרים וארבע שבע מצייר, היד שלי כבר עוד שנייה מדפסת
מחפש תמיד עוד רגע מנחם, מחפש תמיד עוד רגעים של שקט
ראפרים בבארבי מקעקעים אצלי בסטורי
מתוקים כמו טופי, מדברים כמו לוביסטים שמוקים
אם חסר תוכן אז תוסיף לזה איולי
שמור את זה לואוקי ואחרי זה זרוק כמו קובי

[פזמון]
אווירה של אצטדיון לפני הדרבי, קולט כבר בשמיים אבוקות
המצב הופך פתאום ללא קונקרטי
אווירה של אצטדיון לפני הדרבי, קולט כבר בשמיים אבוקות
המצב הופך פתאום ללא קונקרטי, העיניים נהפכו לאדומות

[חלק ו׳]

[פתיח]
(זה לא חשוב, זה סך הכל שפה)
(שהיא צריכה להסביר לי לאיזה מצב אנחנו מגיעים)

[בית ז׳]
דיונים אינטלקטיים סביב ניגודי אינטרסים
אנשים לפעמים כמו חיבורים אינטרנטיים
לא עוזרים בזמן אמת אם אתה מבין אותי
זה רק אומר דבר אחד וזה שהיית שם
אני לא מרגיש אשם, אצלי בלב חמים בסתיו
גם כשכל הוייב הלך, לא משנה מי ומה אמרת
חלק מהמשוואה הזאתי, דרך אגב
אותו הגשם יורד על כולנו מאותו ענן
טיפות, טיפות, לא לכולם יש מחסה
אחד רץ על בטוח, אחד חי על הקצה
זה כזה, לא מובן מאליו לייצר הרבה
שם לב כשהקנה מעשן, לא מתפלא
אין סיבה להתנצל, הכל חלק מהשלם
לפעמים קצת מתרוקן וזה מרגיש קצת לא הוגן
היי רגע, זה לא עובד, והיום אני כבר לא מסתכל, רק מתבונן

[חלק ז׳]

[פתיח]
(איך אנחנו יכולים להעלות את עצמנו לדרגה אחרת לגמרי, שנחיה בהרגשת הביטחון וטובה)
(לעולם לא תצליח)
(על זה אנחנו צריכים להגיש לאנשים ולהראות להם שאין ברירה, שאנחנו צריכים)

[פזמון]
איפה שנמצא הביטחון עצמי, שם
איפה שהלכתי לאיבוד, אני, אז
עכשיו מבין, מצאתי את התרופה שלי, רק
הבנתי שהכל תלוי בבן אדם אחד

[בית ח׳]
דליל וחסר כל תוכן או עומק
עוד כשהרגשתי שהפסיכיאטר מכוון לקלונקס
ציפרלקס כמו קורנפלקס, זה כמו הוצאה להורג
זה לא פייר, ואז מרגיש היטב תחורף
שורף את הזמן, לא בא לי תן וקח
אני בכל לא שם, עכשיו פורש כנף
עכשיו פורש את הדף, הפוטנציאל ענק
הדיכאון לי זר, אני בתוך זה רץ
להאמין אני רוצה שפחות זה יותר
תקווה בזה מוצא כשלפעמים אני הולך
עם עצמי את עצמי פותר ואז מושך
עוד יום יומיים לפני שלזה חוזר
כמו כן, לא ביקשתי שום חתיכה מהעוגה
עסוק בשיט של עצמי וזאת עובדה
כשמראים לי אהבה בצורה עקומה
לא חושב, זורק את הכל למדורה
והלב נמס כמו מרשמלו, אנשים לא מבינים לאן הלך הוייב שלו
רק שלא יחזור לרע שבו, עד לפה
עכשיו יושב, יוצר יותר ממיכאלנג׳לו או פיקאסו
בבקשה אל תדברו על דת פה
זה מציק באוזן כמו רעשים של מטקות
מעדיף את השאכטות, סטלות, גם של אלכוהול
סשנים בכפ״ס, באק אין דה דייז, עם דאבו

[פזמון]
איפה שנמצא הביטחון עצמי, שם
איפה שהלכתי לאיבוד, אני, אז
עכשיו מבין, מצאתי את התרופה שלי, רק
הבנתי שהכל תלוי בבן אדם אחד
איפה שנמצא הביטחון שלי, שם
איפה שהלכתי לאיבוד, אני, אז
עכשיו מבין, מצאתי את התרופה שלי, רק
הבנתי שהכל תלוי בבן אדם אחד

[חלק ח׳]

[בית ט׳]
המסע הזה תמיד ממשיך, עם או בלי
אי אפשר להתעסק בזה, ודאי, לא בריא
גם לנסות צ׳יל, הייתי הכי החלטי, לא מקרי
שבתוך זה שואל איפה אני, מי
מנסה לקחת מהצלחת שאין לי, זה מעניין אותי
כי אין בי את הצורך להיות אותנטי
כועס כי תמיד נותן, אבל פה אין, הכל סואן
כמו כן, אני לא אשם, אני לא אשם
זיכרונות ככה ככה כמו שקיות של במבה
אנא חכו עם כל היאללה
כמה־כמה יצא, תשאל את אבא, אני בקאנטה
מעשן קצת גאנג׳ה על טבק בסבבה
כמו טיפות מהשמיים, עדיין נופלות עליי
די, לפעמים גם פעמיים לא נייס
בחיי אני לא צריך את זה אבל צריך את זה
אני לא סובל את התהליך הזה, עכשיו ממשיך את זה
תמיד ממשיך, מילים זה נשק כמו רימון רסס או הלם
מילים זה דלק עם פתיל בתוך צנצנת
בעצם אין מסר, הכל זבל
עם הזמן מאבד את עצמי, מאבד קשר

[סגיר]
(למרות שלא נפגשנו פיזית)

[חלק ט׳]

[בית י׳]
מי שרוצה להתקדם מהר זורם בלי אף אחד
רחוק יותר נגיע אם נתקדם ביחד
רעש ברקע וגם הסחות של דעת
לא נופל לתוך זה גם אם בתוך הלהט
מסתכל על זה מהצד, זאת סיבה שאני בא
רק שתדע, יש נושאים שבהם אף אחד לא יגע
סע, אח שלי, סע, שאלתי אלף פעם מה
נתתי גם מכה, עכשיו נשרף בלהבה
הלהבה בתוך הלב בעבר הייתה מחממת
אבל אין מצב עכשיו שאני גם מגבה את השקר
מחשבה מבלבלת אותי מרתקת אל הקרש
כמו סרט סקייט ישן, אוהב את זה על אמת
יש דברים שבחיים לא משתנים כמו בעין הניצוץ, לפעמים קשה לראות
אימונים בלשרטט את האותיות הנכונות על הקירות
כל אחד ואחת ומה שהם מנסים להיות

[סגיר]
(ותודה שבאת)
(בשמחה)