Shat Arba’im - שעת ערביים

נשתה קפה בשעת ערביים
העיר והים
ואנחנו שניים
ואת נוגעת
אותי יודעת
כמו אש את מציתה בי שטף ריגושים

רחוק באופק שני עננים
קרני השמש מתנפצים על הגלים
האור שוקע
אני נוגע
אני יודע אייך להציט בך הגיצים

גופך מואר
ומבטך זורח
אהבתינו כמו צוף בפרח
ואם הפרידו הימים בינינו
שברון לב ישאינו
לנצח

כמו כוכב בלי שמים
ציפור בלי כנפים
והים בלי מים
כך חיי יהיו בלעדיך