Sha’ar Hadmaot - שער הדמעות

כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מהכוחות של עצמו
עליו לפנות לשמיים, יש שם מי שמקשיב רק לו
ואז, עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה
רצונות חדשים, מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה
אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח. בקושי סוחב את עצמו

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

והוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר
גם בעבודה, גם בתוך הבית
מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר
לפעמים את הרוח, אך גרוע מכל כלום
רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול
ועוברים חודשים של טוב ורע
הבלבול רק גובר וחונק
עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה
הוא קם ובוכה וצועק

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

וזה לא בכי מעירפול ידיים
פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר
צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוקים
ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה
הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה
מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות של עצמו
אין כלום בעולם הזה, רק הבורא, אדם מאמין בכל דבר כשרע לו

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי