Levad - לבד

[וורס 1]
כמה זמן לא ישבתי לכתוב היפ הופ, תיק תק צ'יק צ'ק סתם בשביל הסבבה
יותר מדי חלטורות, בר מצוות, רוצה לפרנס בתור בעל ואבא
מוכן לתת להם את הכול, לוותר על מותרות, מסיבות, אלכוהול
כי חיים ריאליסטים הם די מגבילים - דלק, שכר דירה, חיתולים
אין כסף מזומן פנוי לאולפן בנוי, וביט מוכן קנוי, וזה מובן
שינוי יכול להיות עינוי או דבר נהדר, תלוי איך תרצה להסתכל על זה
בינתיים מוכר כישרון למי שרוצה לשמוח וזה אחלה פתרון
כי כל עוד אני כותב וחרוזים על הלשון זו פרנסה ממה שאני אוהב
יושב כותב לפי דרישה אפילו נהנה מזה
אבל הלב כמה, מתגעגע למשהו שונה מזה
לכתיבה טובה מאהבה, שמכאיבה, שמרטיבה
שמרעידה לכל מי שעוקב אחרי המילים את מיצי הקיבה
ואם יש עוד תקווה, זה שבגלל שבינתיים הסצנה מתפתחת
מקופחת אבל אמנים צעירים מעיפים לקהל את התחת
כי שמעו את הפלואו של איזי, קלטו את הווייב של נצ'י
העולם הזה שייך לצעירים אפילו אם לפלייליסט זה לא קאצ'י
ואיפה אני? הדינוזאור מלילות החישגוזים, שזוכר ניסיונות נועזים להפיל חרוזים כמו פגזים
של החולוני החולני אוכל מתחרים אבל צמחוני וכולם כל הזמן זזים לא מעזים להיות מרוכזים
אין מה לומר, הרבה זמן עבר, ומה שנשאר לי זו רק הכנות
הסבלנות נגמרה פותח היום מחדש ת'חנות
מפרגן ושמח לכל אם-סי שפורח, תמיד מעודד מהצד
אבל לא לשרוף איתכם שם זה צובט את הלב, מרגיש כל כך לבד

[וורס 2]
קחו אחורה, הוורס יתחיל לאט, למה להפגיז בליריקס? אפשר לתת מעט
לנדב כל פעם קצת, עד שניצוץ ניצת, בעט מילה אחת בעת ובעונה אחת
יכולה להיות כל פרט כמו, "למה דווקא את?" או איך הראש נשרט כמו תקליט מסתובב לקראת
שהוא הופך מקלטת-לדיסק-לאם פי 3-ועובר בבלוטות'
דוחס את המילים ל-320K, כישרון מתכווץ, פוף
עולם קפיטליסטי חונק לי ת'נשמה, זה
סיפוק צרכים ברגע, זה פאק של הקידמה
כמו מלחמה רדומה מחכה לה מתחת לאדמה
רק להתפרץ בבום כמו לבה חמה על אומה של גרגרנות לשמה
כי מה שחשוב זה לתפוס לעצמי כמה שיותר בידיים
כמו הנשיא שלקח את זה רחוק ותפס בידיים שדיים
בינתיים, את מי הוא אנס באמת? את כל המדינה
מסכנה, את הראש מרכינה כשהוצאות המשפט יצאו מאותה קופה קטנה
ו-50 אלף לחודש עד סוף החיים יקבל? יקבל, בזמן שאני עובד, לומד ולא חומד, מתאבל
ומתבל את היום יום בחדשות על קוקלקס קלאן, בגלל ששר הפנים גזען, מבעיר שריפות בתוך העם
ועד מחר אהלן וסהלן, יש גם בועת נדל"ן
אני לא סטלן או בטלן אבל רואה את חלום הדירה מתרחק מכאן
ולא פלא שקוראים לרחוב רוטשילד כי צריך להיות רוטשילד כדי לשכור פה דירה
וזה רע, פיח בתקרה, שירים במגירה, האופק נראה כמו הצורה של השגרה
בחברה שאצלה זה כמו סם, לרקוד על דם והמקצוע הכי מבוקש הוא להיות מפורסם
למכור את הנשמה לשטן כל יום בכל מחיר בשביל צילום
לצבור ים השפעה פוטנציאלית, ולא לעשות איתה כלום
אנרגיות נשפכות הולכות על הגשמה עצמית
גם במחיר של פגיעה באחר ואם יש מצפון אז אותו להשמיט
ואף אחד לא קם לתמוך באף אחד ויום אחד אנחנו זן נדיר נכחד, שמרגיש כל כך לבד