Isha Barechov - אישה ברחוב

[וורס 1]
בנק' הזמן הספציפית, היא הייתה בשבילי הכל
היא מילאה לי את הפריים בעדינות של מחול
היה לה עור בהיר וחלק חיוך סוחף חיוכים
שיער חום וארוך מלא חיים וריח מדהים
היא זזה בהילוך איטי, או שהיה זה הרצון שלי
בכדי להספיק ולבחון את כל הטוב שביופי האנושי
היא הייתה מהסוג שצריך לפרסם את טעם החיים
ובכנות האמנתי שאלוהים מתחבא לה מתחת לבגדים
וכמה שהרגשתי עצור
לא היה דבר בעולם שהיה כמו היצר הזה הברור
לצרף פרטים לסיפור...
רציתי להפשיט את הזרות וללטף את הקירבה
לדלג על שלב ההכרות ולזכות בקצת חיבה

[פזמון]
אני יכול לכתוב מיליון שיריי אהבה
אבל אני בסך הכל רוצה לאהוב
ושלא תבינו לא נכון אני אוהב כתיבה
אבל כתיבה לא מסוגלת לגרום לי לכתוב...לעומת זאת
אישה שעוברת ברחוב, מסוגלת לגרום לי לשאוב ממנה
את כל היופי והטוב לעבד ב-חדרי הלב ולנשוב עד הנה

[וורס 2]
אז עכשיו דחפתי פנימה את ההתרגשות ומיהרתי
לקחתי נשימה עמוקה ניגשתי ואמרתי
תשמעי אין לי מה להגיד, אבל אם לא אעשה את זה אתחרט
אני אחזור הבייתה ארגיש כמו אימפוטנט אפנה אל העט
היא אמרה : "תשמע אתה חמוד, אבל תחכה לסוף הסבב"
אמרתי : "חמוד אומרים על כלב, בא לך לבלות איתי את הערב"
ואז דמיינתי שתיקה מעיקה שהתחלפה בנשיקה
ראיתי את הירח מחייך, דמיינתי את העיר מסמיקה
את הספסלים מציעים את עצמם ואת ידה המבריקה
ואז התעוררתי והסתובבתי והיא הייתה כבר רחוקה...

[פזמון]
אני יכול לכתוב מיליון שיריי אהבה
אבל אני בסך הכל רוצה לאהוב
ושלא תבינו לא נכון אני אוהב כתיבה
אבל כתיבה לא מסוגלת לגרום לי לכתוב...לעומת זאת
אישה שעוברת ברחוב, מסוגלת לגרום לי לשאוב ממנה
את כל היופי והטוב לעבד ב-חדרי הלב ולנשוב עד הנה

[וורס 3]
אמרתי לעצמי נשים כאלה הופכות את חיי לגיהנום
כאילו כל מה שאיי פעם רציתי קבור עמוק בתוך תהום
טמון עמוק בתוך מחסום, כאילו חסר לי כרומוזום
נולדתי עם מום חברתי שלמראה אישה מדהימה זורע בי דום
עכשיו כל משפט יעזור, אם פי רק יצליח ליצור
את רצף ההברות שאולי יגרום לה לעצור
יש לי אלפי מילים בלקסיקון, שלא יוצאות את הגרון
לא מדגדגות את הלשון, נותנות יד לשיגעון
והיא הולכת ממני כמו כל אישה אחרת ברחוב
משאירה אחריה תמונת חושים הרבה רצון לכתוב
שובל של ריח טוב, אבל היא...היא לא נשארת
משאירה אותי פעור פה עד שתגיע אחת אחרת

ועכשיו כשעברנו אחד את השניה
שנינו במקום שאנחנו לא רוצים להיות בו
אני רוצה לסגור את החוב עם כל נשות הרחוב שמודעות לכוחן האדיר
ממשיכות להפיץ את ריחות השמפו שלהן, נלחמות בריחות העיר
אי אפשר עם ואי אפשר בלי, אמרו את זה, אבל זה כל כך נכון
אז עכשיו אני יוצא לחפש עוד כמה ריחות ברחובות, אני מכבה את המיקרופון