Hutzpato Shel Naar HaGvaot Helek a - חוצפתו של נער הגבעות חלק א’

[בית 1]
היה היה נער יפה ותמים
חבול ופצוע משכבר הימים
מן התופת עלה, נמלט משואה
במרתפי עינויו רק אותה הוא ראה
אוד מוצל מאש מעלה עוד עשן
ובליבו בוער חלומו הישן
לשוב אל ארצו, לבנות בה ביתו
לשוב אל עצמו ואל חירותו
ידע הוא כי תמו ימי גלותו
עוד ישוב אלוקיו אל כיסא מלכותו

ויעל הנער מתוך הגולה
ויבוא אל ארצו אל ההר הוא עלה
הוא ידע שאלפיים חיכתה לו שממה
הוא ידע לאחר היא עצמה לא נתנה
הוא טייל מארצו הכיר בה כל שביל
שיכור מיופיה להרים העפיל
מעיינותיה שתה על (?) ישן
נצרב מהשמש, החול הוא נשם
הנער כיסה את כולה עדיים
נטע בה כרמים ושדות וזיתים

ותבוא נערה יפה ותמימה
בעיניה אמרה - חלומו הוא חלומה
ויבנה לה אז בית, בראשו של ההר
ובתוך שתי עיניו, חלומו אז זהר
ובלילה אחד, מלא כוכבים
אל לב השמיים - שרו אוהבים

[פזמון]
כי שלנו שלנו שלנו את
לא ניתן ליד זר עוד, בך לגעת
שלנו שלנו שלנו את
לא ניתן ליד זר עוד, בך לגעת

[בית 2]
דאגו ההורים "מה יהיה עם התואר?"
צקצקו הדודים "מה קורה עם הנוער?"
זעמו השכנים, צחצחו חרבות
והנער שמר כי למוד הוא קרבות
"סלקו את הנער!" גרונם אז נחרך
והיום! - כי מחר יהיה מאוחר
אז שלפו העטים, בעלי הטורים
ורשמו "לא נפקיר את (?) ההרים"
"זו חוצפה!" שיננו לשונם כמו נחש
"כיבוש!" זעקו הם, "גזל! חמס!"
(איי איי איי איי)

והנער - שיבה את זקנו צבעה
יום אחד זה קרה בשעת השקיעה
הרים את ראשו ולפתע הבחין
איך מלאו ההרים סביבו נערים
נערים ונערות, תמימים ויפים, אוהבים ונוטעים, זורעים ושרים

[פזמון]
כי שלנו שלנו שלנו את
לא ניתן ליד זר עוד, בך לגעת
שלנו שלנו שלנו את
לא ניתן ליד זר עוד, בך לגעת

כי שלנו שלנו שלנו את
כי שלנו שלנו לא ניתן ליד זר עוד
בך לגעת