Hibat Haneurim - חיבת הנעורים

נרדף ברחובות, מסנוורים אותי אורות של תל אביב
עיניים נרגעות כשאני נכנס לסמטאות ואני לא מכיר
נגרר לאיזה בר ובמשקה יש טעם מר של ערפולים
סביב אותי הרבה מן הקצה עד הקצה באנשים
ואז זה די מלחיץ אני נגרר לעוד כוסית
בוהה אל התקרה מחפש איזו פרצה
ואז עינייך מסתכלות אלי פתאום אני צמא לאהבה
כזאת שמתעצמת וחיים היא מקבלת בין טיפה לעוד טיפה
נאחז בשפיותי שהיא אט
אט כבר לא איתי להימלט
כי הרי כשנתעורר וזה יקרה די מהר
ואז נכאב ואז זה שוב מלחיץ אני נגרר לעוד כוסית
שוב בוהה אל התקרה מחפש איזו פרצה
ואז נמלט באברי
נסגרת דלת אחרי של פיתויים
נמלט ברחובות ומחשבות אותי רודפות ושוב נרדף
ואז הים קורא ובגלים זה מתנקה וזה מציף
לחזור אל מיטתי אל האישה אשר איתי
היא כבר שנים ואז הבוקר בא ומגלה לי עוד טיפה
כמה גדולה אשלייתי, כמה יפה אהובתי
ואז חבר שמתקשר, על מסיבה הוא מספר, חייב לבוא
אני מכיר אותו שנים היינו יחד בשטחים איך לא אבוא
נכנס באברי הפעם דלת לפני, עכשיו זה פה
הם יושבים שם בבריכה, חזה פרפר, כל מה שבא מוקף בבלונד
עכשיו זה מסוכן לטובתי לא זז הזמן
עיני מוכות בסנוורים, הרי אמרנו חברים
ואז אלי הוא קורץ ועל גופה הוא מתרוצץ כמו אתלט
מזכיר לי נשכחות אז בקיבוץ על מדשאות וזה מזמן
היינו אז יושבים בצל חיבת הנעורים היה מותר
נינה, לוסי, פנינה בצל עץ המנדרינה, אשכולות
אז עכשיו אתה אני כל הסביב זה בדיוני
הרי נושקים לארבעים מה נספר לילדים