Hem Lo Yilmedu Af Pa’am - הם לא ילמדו אף פעם

כשהלילה יורד על ההר השחור
אני קם מעפר ונושם את הקור
וריחות מלחמה נישאים באוויר
אם מאז או עכשיו קצת קשה להגדיר
מסביב לי הם מחכים לי דור אחר דור

הקרבות שלחמנו מזמן התיישנו
הכלים אחרים, הפנים השתנו
בחילות יהושוע, דוד או שאול
מה הדרך ללכת ואיפה הגבול
ומתוך החושך קולות אלי יענו

כשהאדמה ירוקה והנשימה מתוקה והמהומה רחוקה
ואני הגורל, ואני החייל
ואני מביט בשתיקה עד שהאבק שוב ישקע
לא הם לא ילמדו (אף פעם) לא הם לא ילמדו
איך יוצאת מתוך השקט צעקה

רכובים על סוסים אז דהרנו רחוק
כשהאש מתלהטת בלילה עמוק
נגד מי, נגד מה זה בכלל לא חשוב
זאת הדרך ללכת, הדרך לשוב
כשרצים קדימה אין זמן אפילו לחשוב

כבר שנים שאני ללא גוף, ללא שם
כמו סימן על החוף שהילד רושם
אך כל פעם שאש שוב עולה בשדות
והאופק מלא בעשן וחידות
אז אני הכתובת שעל הקיר למולכם

כשהאדמה ירוקה והנשימה מתוקה והמהומה רחוקה
ואני הגורל, ואני החייל
ואני מביט בשתיקה עד שהאבק שוב ישקע
לא הם לא ילמדו (אף פעם) לא הם לא ילמדו
איך יוצאת מתוך השקט צעקה

רחוקה והנשימה מתוקה
לא הם לא ילמדו (אף פעם) לא הם לא ילמדו
איך יוצאת מתוך השקט צעקה