Hakartisan - הכרטיסן

המסע התחיל בתחנת הרכבת
עם ארבעה קרונות וקטר מנומנם
״כבר מאה שנים
לא פתחתי כאן דלת!"
לחש לי בסוד כרטיסן עם שפם

ריחפנו על פני מסילה מתפתלת
הוא סיפר על חיים בעולם שאבד
ואיך שכולם אהבו פה לשבת
ואיש לא רצה להגיע לבד

״ידעתי שתגיע ילד
ולא הפסקתי לצפות
הרי בלי חבר, אין אפילו דלק
כדי להזיז את הקרונות"
להזיז את הקרונות

וגם בדצמבר בלילה של שלג
ישבתי קפוא עטוף בתקוות
כי בלי חברים אין אפילו חשק
להניע את החלומות
פעם היה לי מין טקס קבוע
לתת לכולם סוכריות ופרחים
עכשיו רק נשטף בדמעות געגוע
לצפור בקטר, ולהצחיק ילדים

"ידעתי שתגיע ילד
לא הפסקתי לחכות
כי בלי חבר אין אפילו דלק
כדי להזיז את הקרונות"
כדי להזיז את הקרונות

ובסוף המסלול, כשעצרה הרכבת
הוא שם בידי מפוחית קטנטנה
״אם פעם תטעה
או תשכח את הדרך
רק שרוק ידידי, ואבוא לקראתך!"

"ידעתי שתגיע ילד
לא הפסקתי לצפות
כי בלי חבר אין אפילו דלק
כדי להניע חלומות.."