Ha’otzar - האוצר

כמה עניה הייתי פעם
בית ריק באמצע הרחוב
לא נעלתי את דלתי אף פעם
לא היה מה לגנוב

לא שעון דחק בי ולא לוח
בלי חובות בלי ציפיות
החלון היה תמיד פתוח
בימים, בלילות

איש עני הוא קל רגלים
כל מקום אצלו הוא בית
כל עלה שמיכה
כל ספסל מיטה
אך אני מצאתי אוצר
מצאתי אהבה

ומאז איני יודעת שקט
גם מי שקרוב חשוד כזר
את המבטים אני בודקת
מי חושד באוצר

דלת נעולה ברב בריח
סורגים כלבים ואזעקה
שער של ברזל
גדר של תיל
שומרים לי אהבה

איש אינו יכול לגשת
כאן ישנה אישה נואשת
שומרת לבדה
שומרת מכל רע
יום ולילה על האוצר
על האהבה

אהבה אינה אוצר של טבע
אי אפשר לחפור ולחפש
אהבה היא נס מי שזוכה בה
שישמור כמו על האש

מי שאין לו מי שלא היה לו
לא יוכל לפתור את החידה
מה פרוש לחיות בצל האושר
ובצל החרדה

איש עני הוא קל רגלים
כל מקום אצלו הוא בית
כל חיוך הוא אור
הייתי כמו ציפור
עד אשר מצאתי אוצר מצאתי
אהבה

כמה ענייה הייתי פעם
בית ריק באמצע הרחוב