Ha’meshorer - המשורר

[פתיח]

['בית א]
אדוני המשורר, מלוא כל העיר כבודך
אתה זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה
שחיתי לאט, שחית מהר
חזה מתוח, כיאה למשורר
עצרנו לפוש, גלגלנו דיבור
על טמא וטהור, מותר אבל אסור
תענוג לדבר איתך, רב מג של מילים
?מה כבר אמרתי ששברת ת'כלים

[פזמון]
זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה
בינינו לפתע תהום נפערה
אני הצבעתי לשמיים, אתה צללת במים
ואמרת לא, אני אמרתי כן
ואם אמרתי יש אתה צחקת אין

[מעבר]

['בית ב]
אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל
שנינו צנחנו על אותו הספסל
טחנתי סיגריות, קילפת אגס
כל אחד מאתנו בעלבונו מכונס
איך שוב נקלענו לאותה השיחה
על מותר האדם ואם יש השגחה
אתה רב מג של מילים, לא היינו כוחות
הפעם זה כמעט נגמר במכות

[פזמון]
זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה
בעינך ראיתי פתאום אש זרה
אתה גיחכת לשמיים, אני לא הרמתי ידיים
כשאמרת לא צעקתי כן
בטח שיש", אתה צעקת אין"

[מעבר]

['בית ג]
הלילה ההוא בבית החולים
אתה היית מלופף צינורות מבהילים
על קצה הכיסא ישבתי בלאט
נשמת כבד, דיברנו מעט
ביננו אימה בחדר צללים
היו לי תחושות לא היו לי מילים
עיניך תלויות בי גדולות ורכות
שנינו ביחד, התחלנו לבכות

[פזמון]
שנינו ראינו אותה התמונה
מעל לראשך מוטלת שכינה
ופחד נורא ואיום כשאתה נרעדת פתאום
והתחננתי לא, אתה ידעת כן
"סע לשלום", אתה ענית "אמן"
(..אוי)

[מעבר]

[סגיר]
שחר פרץ לבית החולים
לעצב כזה לא היו לי כלים
ידידי המשורר זיכרונך לברכה
נוח בשלום, תהא שלמה מיטתך