Giv’ah Achat - גבעה אחת

היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה
היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד, במרחבים
עתה, בנטות צילו הזמן על זיכרונות וגעגוע
הן רועדות בערפל עם רוח זע בעשבים

ברזל ישן, גשמים וטל החלידו להב-מחרשת
כל הכלה והכומש שב להיות פשוט עפר
פתאום תחוש איך יד-הזמן על עפעפיך מגששת
ומניחה שנים כבדות עלי כתפך העייפה

בבות-עיניך עצומות
תקשיב עמוק אל תוך חייך
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל
יחף תפסע, ומהורהר
על הדשאים ומעליך
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה

תוסיף לנדוד במשעולים, רחוק מחסד-נעוריך
אבל קרוב מהם לנהות אל השנים הראשונות
אל גבעתך, אל היפה, אשריך, איש, אם אחריך
עוד תישאר גבעה כזאת שטופת פרחים וזיכרונות

בבות-עיניך עצומות
תקשיב עמוק אל תוך חייך
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל
יחף תפסע, ומהורהר
על הדשאים ומעליך
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה

[גשר]

בבות-עיניך עצומות
תקשיב עמוק אל תוך חייך
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל
יחף תפסע, ומהורהר
על הדשאים ומעליך
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה

היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה
היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד, במרחבים